מקור המילה אקנה הוא במילה היוונית אקמה שמשמעותה בעברית היא שיא החיים.
אקנה (חטטת בעברית) היא למעשה סוג מסוים של דלקת שפוגעת בזקיקי השערות ובבלוטות החלב ומופיעה ברוב המוחלט של המקרים בגיל ההתבגרות.
לרוב הדלקת מתפתחת בעקבות הפרשה מוגברת של שומן מבלוטות החלב אשר נחסמת על ידי תאי עור מתים, מה שגורם לחסימה של זקיקי השיער. בסביבה הנגועה והדלקתית משגשג לו חיידק הנקרא:
Pro-pioni-bacterium acne:
התגובה החיסונית של הגוף לנוכחות החיידק היא מלחמה שמובילה להיווצרות נפיחות, אדמומיות וכאב.
בעקבות הנדידה של תאי מערכת החיסון בזקיק החסום מצטברת מוגלה. ללא טיפול, הדלקת עלולה להתפשט ולפגוע בפנים באופן נרחב.
ברוב המקרים הדלקת תחומה בגבולות הפנים אך ישנם מקרים בהם היא מתפשטת גם לאזור הכתפיים, הגב, החזה והישבן.
ישנם גורמים רבים שיכולים להוביל להתפתחות הדלקת, הפעילות ההורמונאלית המתעוררת בתקופת גיל ההתבגרות נחשבת לאחד מהם.
השלב הראשוני בהתפתחות של פצעון האקנה הוא היווצרות של חסימה מכאנית בפתח של זקיק השערה. החסימה מתרחשת בעקבות הצטברות של תאי עור מתים שמתרחשת במקביל להפרשה מוגברת של שומן מבלוטת החלב. מצב בו הזקיק נחסם באופן מלא, ואין מעבר אוויר, הפצעון נקרא בשפה המקצועית קומדון לבן. במידה והחסימה הינה חלקית, הפצעון נקרא קומדון שחור. בשלב מתקדם מתחילים להתרבות באזור החסימה חיידקים מסוג אקנה.
המערכת החיסונית נערכת למלחמה בחיידק על ידי הפעלת תגובה דלקתית, בעקבות הדלקת נעות לכיוון הפצעון כדוריות דם לבנות, זרימת הדם לאזור מוגברת וכתוצאה לכך מתפתחת נפיחות, אדמומיות, רגישות וכאב ולבסוף גם מוגלה. בעבר סברו כי כמות החיידקים בפצעון נמצאת ביחס ישיר לחומרת הדלקת אך במחקרים עדכניים התגלה כי לא כך הם פני הדברים.
במטופלים רבים נמצא שהתגובה הדלקתית הייתה חריפה מאוד גם כאשר כמות החיידקים בעור לא הייתה משמעותית ואילו באחרים נמצא כי התגובה הדלקתית הייתה צנועה מאוד גם בזמן שהנוכחות החיידקית הייתה מרשימה.
נראה כי התגובה הדלקתית תלויה במרכיבים גנטיים וחיסוניים משתנים מאדם לאדם ומושפעת בין היתר משילוב בין הגורמים הגנטיים למגוון של גורמים סביבתיים ונפשיים שונים.
מחקרים מראים כי במהלך תקופת בחינות, סטודנטים שסובלים מאקנה חווים החמרה משמעותית בתסמינים.
הסברה המדעית היא שבמצבי סטרס מופרשים לדם הורמונים מסוימים שעלולים להחריף את התגובה הדלקתית. כמובן שאין די בהפרשת ההורמונים כדי לנבא את התפתחות האקנה אך בשילוב עם גורמים נוספים אחרים הגורמים הנפשיים אכן יכולים להחיש את הופעת האקנה ולהחמיר את התסמינים שלה.
גורמים נוספים הנחשדים כבעלי פוטנציאל להיווצרות או החמרת אקנה הם מזונות כגון: מוצרי חלב בקר, קמח לבן, סוכר לבן, שמנים מזוקקים, מזונות תעשייתיים ועוד..
קיימת סברה שמוצרי חלב מכילים הורמונים שמסוגלים לשבש את המאזן ההורמונאלי האנושי. קיום ממליצים על הפחתה ואף הפסקת צריכת מוצרי חלב במצבי אקנה מודלק.
אנשים בעלי רגישות עורית גבוהה, יכולים לפתח תסמיני אקנה כתוצאה לגירוי פיזי או כימי, תגובה דלקתית לא פרופורציונאלית עלולה לבוא לידי ביטוי בהיווצרות של אקנה.
בחלק מהמקרים מקור הדלקת הוא בתגובה האלרגית של הגוף. התגובה האלרגית מופיעה בתגובה לנוכחות של חיידק האקנה ומביאה להיווצרות של הפצעונים האופייניים למחלה.
אקנה נחשבת למחלה:
על אף שאינה מחלה מסוכנת, היא בהחלט משפיעה לרעה על איכות החיים של החולים. היא מהווה פגיעה אסתטית ניכרת ומופיעה לרוב בגיל ההתבגרות. הסובלים ממנה עלולים לפתח מצבי חרדה או דיכאון ולחוות פגיעה בדימוי העצמי שלהם.
פוסט אקנה הוא מצב בו העור סובל מצלקות בעקבות האקנה הדלקתי שחלף. ללא טיפול, צלקות אלו ילוו אותו אדם במשך כל ימי חייו.
אטיולוגיה (חקר הסיבות):
אקנה היא מחלה הנגרמת כתוצאה לעלייה בפעילות הורמוני המין במהלך גיל ההתבגרות. עלייה זו מביאה לפעילות יתר של בלוטות החלב הממוקמות בעיקר בעור הפנים, החזה והגב.
קיימים 4 גורמים פתוגניים עיקריים להופעתם של פצעי הבגרות:
- עלייה ביצירת החֵלֶב (Sebum) בבלוטות החלב.
- התרבות של חיידקי האקנה Propionobacterium acnes (P. Acnes).
- שינוי בתהליך התקרנות התאים בעור, הקרטיניזציה (Keratinization) של תאי העור.
- תהליכי דלקת, שחרור של מדיאטורים (מתווכי דלקת) דלקתיים לתוך העור.
אפידמיולוגיה (חקר מגיפות):
אקנה מופיעה בגילאים שונים, מתחילה בדרך כלל בגילאים 9-10.
ישנם מקרים של אקנה אצל ילודים טריים ותינוקות. גם מבוגרים עלולים לסבול מאקנה בכל גיל כולל בזקנה. לעיתים אקנה מפתיעה ומופיעה בגיל המעבר אצל נשים.
קליניקה:
מתחילת שנות האלפיים, אקנה נחשבת למחלה כרונית והיא מסווגת לפי תסמינים:
אקנה וולגריס: Acne vulgari
פצעי בגרות, היא מחלת העור השכיחה ביותר בילדים ובמתבגרים, רמת שכיחותה 70-80% במתבגרים. אקנה היא מחלה הנגרמת עקב עלייה בפעילות הורמוני המין במהלך גיל ההתבגרות, אך חלק מאותם אנשים עלולים להמשיך לסבול מהמחלה גם בגילאים מבוגרים. ברוב המקרים אקנה מופיעה: 99% בפנים, 60% בגב, 15% בחזה, בכתפיים או בישבנים.
אקנה קומדונלי: (Acne comedonal)
אקנה ללא נגעים דלקתיים(קומדונים). בתחילה מופיעים מיקרו-קומדונים, שהם פצעונים פנימיים בעור שאינם נראים לעין. נגעים אלו הם הבסיס להתפתחות הקומדונים. הקומדונים מופיעים בשתי צורות: קומדונים לבנים וקומדונים שחורים. בתחילה מופיעים הקומדונים הלבנים המעידים שהפצעונים סגורים ולא נחשפו לחמצן. לאחר מכן, הקומדונים נפתחים, נחשפים לחמצן ולכן הנגעים מקבלים צבע שחור בקצה שלהם, המעיד על כך שהקומדונים התחמצנו.
קומדונים שחורים
הם פצעוני אקנה פתוחים באופן חלקי. החומר השומני שחוסם באופן חלקי את הנקבובית הוא בעל ראש שחור וזאת כתוצאה להתחמצנות והתייבשות השומן.
קומדונים לבנים
הם פצעונים שנחסמו לחלוטין באמצעות קרום דקיק ובדומה לכל שאר המופעים שהזכרנו.
אקנה דלקתי על צורותיו:
מתחילת שנות האלפיים, אקנה נחשבת למחלה כרונית והיא מסווגת לפי תסמינים:
פפולות
פצעים קטנים ואדומים בולטים מעל פני העור. הפצעים האלו רגישים למגע כולל מגע עדין ואינם מכילים מוגלה.
פוסטולות
הן פצעים מעט יותר גדולים והם מכילים מוגלה. ההמלצה הגורפת לאותם סובלים, היא להימנע ממגע איתן כיוון שהמוגלה החשופה עלולה לעורר תגובה דלקתית משנית וזיהומים.
נודולות
הינם נגעים דלקתיים כואבים. גושים קשיחים וגדולים שנוצרים מתחת לפני העור ומגביהים אותו. הן נוצרות כתוצאה מהצטברות של שומן ותאי עור מתים בזקיקים העמוקים של השערות ואשר טרם הבשילה תגובה חיסונית בהם. ברב המקרים מתפתחות צלקות משניות לנודולות.
ציסטות
הציסטות הן גושים מלאים במוגלה וכואבים מאוד. הם ממוקמים מתחת לפני העור.
רב חולי אקנה סובלים משילוב של אקנה דלקתי ואקנה שאינו דלקתי. הפצעונים הדלקתיים מתפתחים ממיקרו-קומדונים לקומדונים, והם עשויים להיות שטחיים או עמוקים. פצעונים דלקתיים שטחיים יכולים להופיע בצורת פפולות או פוסטולות. נגעים אלו עלולים להתפתח לקשריות (נודולים) במקרה של אקנה קשה יותר.
פצעי בגרות בדרגה חמורה עלולים להותיר צלקות קשות על פני העור.
הטיפול באקנה:
לעיתים הטיפול מתמקד בסימפטום הדלקתי, ולעיתים בגורמים השונים שהובילו להיווצרות הדלקת. בין הטיפולים השונים ניתן למנות את הבאים:
משחות אנטיביוטיות:
מטרתן לחסל את אוכלוסיית החיידקים שהתמקמו בזקיקי השיער.
סבונים מיוחדים:
ייעודיים ומטרתם לחטא את אזור האקנה, לרכך את העור ולמנוע את התייבשותו.
טיפולים הורמונאליים:
טיפול תרופתי אשר מבוסס על אסטרוגן לאיזון המערכת ההורמונאלית.
חמצון האזור: על ידי שימוש בתכשירים שמכילים חומר בשם בנזואיל פראוקסיד.
Benozyl peroxide הוא חומר מחטא בעל פעילות אנטי בקטריאלית. הוא אינו מכיל אנטיביוטיקה ולכן חיידקי האקנה אינם מפתחים עמידות כלפיו. תכשירים המכילים Benzoyl peroxide בלבד ניתנים ללא מרשם רופא. הקווים המנחים ממליצים לשלב Benzoyl peroxide עם טיפול ברטינואידים בכך להימנע מטיפול אנטיביוטי שעלול לגרום לעמידות חיידקית. מומלץ לשלב שימוש ב Benzoyl peroxide עם כל טיפול אנטיביוטי במטרה להפחית את העמידות של חיידקי האקנה.
הנשלת תאים וחידוש העור:
נעשית על ידי שימוש בתכשירים המכילים חומצות מפרקות או נגזרות רטינואידיות אשר מסוגלות לחדור לעומק העור ולצור בו התחדשות ותיקון. קיימים מגוון תכשירים מעכלי קרטין- תאי עור מתים, כאלה שפועלים באופן מכני, בילוגי או כימי.
רטינואידים:
מיועדים לשימוש חיצוני במריחה על העור או פנימי כגון ראוקוטן. הם בעלי השפעה אנטי דלקתית והם מטפלים במיקרו קומדונים אשר מהווים בסיס להתפתחות פצעי הבגרות, בפצעונים דלקתיים ופצעונים שאינם דלקתיים. רטינואידים מקומיים (מונותרפיה) או טיפול משולב, הפכו לאבן יסוד בטיפול באקנה וולגריס.
דברים שחשוב לדעת ועשויים לסייע במניעת החמרה באקנה:
צמצום צריכת הקפאין:
קפאין, נמצא בקפה, תה, שוקו ובחלק מהמשקאות הקלים. הוא עשוי לשבש את פעילותן של הבלוטות האנדוקריניות, שאחראיות על הפרשת ההורמונים בגוף.
להישמר ממצבי לחץ וחרדה:
מצבי לחץ וחרדה גורמים לגוף להפריש רמות גבוהות של הורמונים, כגון קורטיזול ואדרנלין. הורמונים אלו גורמים לעלייה ברמת הסוכר בדם, ללחץ דם גבוה ולהאצת פעילות תאי הגוף, ובכללם גם בלוטות החלב שעל פני העור.
להישמר מכימיקלים חריפים:
כימיקלים מזיקים יכולים להיות בקוטלי חרקים, חומרי ניקוי, בדים חדשים לאחר צביעתם וכדומה. הם לעיתים "מחקים" פעילות של הורמונים שונים וגורמים לגוף לשיבושים בתהליך ייצור ההורמונים.
הקפדה על 7-9 שעות שינה ביממה:
חוסר בשעות שינה משפיע על מאזן ייצור הורמוני הגדילה ועל איזונו של הורמון המלטונין, דבר שמפר את האיזון ההורמונלי בגוף.
פעילות גופנית מתונה:
פעילות גופנית בעצימות גבוהה מידי יכולה להחריף מצב של חוסר איזון הורמונלי, ולכן עדיף לבחור בפעילויות מתונות כמו הליכה, שחייה וכדומה.
הימנעות מנטילת תרופות על בסיס הורמונים:
תרופות הורמונליות ניתנות במטרות שונות, כגון: טיפול בהפרעות גדילה, בעיות מחזור וכו' והן עשויות להשפיע על המאזן ההורמונאלי הטבעי של הגוף ולגרום להתפרצות אקנה.
תזונה:
הורמונים קיימים גם בצמחים, כמו למשל חיקוי של הורמון האסטרוגן שנמצא בפולי סויה ומשפיע על רמות האסטרוגן בגוף, וכן קיימים מאכלים מן החי שמכילים הורמונים שניתנים לבעלי החיים. הורמונים שנכנסים לגוף דרך המזון גורמים לגוף לנסות לאזן אותם על ידי יצירת עודף של הורמונים אחרים.
מחזור חודשי:
בעת המחזור החודשי חלה עלייה ברמת הורמון האסטרוגן בגוף, בשילוב שינויים בצבירת הנוזלים, דבר שגורם להתפרצות אקנה. מנוחה ותזונה טובה עשויות לסייע.